כוויהצלקות אשר נשארו על רקע כוויות, מפריעות פעמים רבות, לסובל מהן, מבחינה אסתטית ורגשית. במקרים קיצוניים, עלולה הצלקת אף לגרום לבעיה תפקודית של האיבר בדרגות חומרה משתנות.

בדרך כלל, צלקות משמעותיות, נראות וגדולות, יישארו לאחר כוויות מדרגה חמורה, כך ששטח גדול מאזור האיבר נפגע.

מהות פגיעתה של הכוויה היא עצם הפגיעה בשלמות העור ויכולתו להגן על איברי הגוף הפנימיים יותר, ועל מערכות אחרות כמו נידוף זיעה ומערכת החיסון.

כוויה חמורה אשר עירבה שכבות עור רבות ועמוקות, תשאיר, סביר להניח, צלקות לבנות, אשר יפריעו למטופל להבריא בצורה מושלמת מן הפגיעה. בניגוד לצלקות אשר נותרות מכוויה שטחית, אשר לרוב ייעלמו במשך הזמן, הצלקות העמוקות יותר לא יחלפו ללא טיפול ספציפי. הצלקות, יפריעו במיוחד, כאשר הן יופיעו באזורים בולטים יותר בגוף האדם כמו אזור הפנים, הידיים, הרגליים, אך גם באזורי הבטן והגב.

סוגי הצלקות

הצלקת הינה רקמת עור חדשה הנוצרת על גבי מקום הפגיעה. מיד לאחר הפגיעה, תהיה הצלקת בולטת יותר, בדרך כלל בצבע אדום, לפעמים מגרדת ומציקה. בזמן זה, רצוי לא לחשוף את הצלקת לשמש, בכדי לא לגרום לפיגמנטציה באזור.

במהלך הזמן, תשנה הצלקת את צבעה מאדום, לצבע בהיר יותר, ואת המרקם המאפיין אותה, לרך יותר.

עם זאת, פעמים רבות, הצלקת אינה נעלמת לחלוטין, אולם גודלה, צבעה ומרקמה המתרככים ומתעדנים, עשויים לשפר לאין ערוך את תוצאות ההחלמה. יש לקחת בחשבון כי תהליכי החמה מצלקות גדולות ומשמעותיות אורך זמן, ויכול להגיע עד לפרקי זמן של שנה עד שנתיים.

ישנן שני סוגי צלקות עיקריות: צלקות היפרטרופיות צלקות קולואידיות. ההבדל ביניהן הוא בדרגת חומרתן והתפשטותן.

הופעתן של צלקות אלו תלוי בדרגת חומרת הכוויה ובמאפיינים אישים של העור. בעוד שצלקות היפרטרופיות הינן בעלות גבול ברור, ואינן יוצאות משטח הצלקת, צלקות קלואידיות הינן צלקות גדולות ומפושטות יותר, ללא גבולות.

צלקות אלו שונות גם במרקם ובצבע. צבען של הצלקות הקלואידיות יהיה כהה יותר ומרקמם קשה יותר. פעמים רבות, מתלוננים המטופלים כי הצלקות אף כואבות ורגישות ומקשות על יכולת התנועה של האיבר. הן מהוות צלקות אשר עצם הטיפול בהן דורש אגרסיביות וסבלנות רבה יותר.

טיפול בצלקות אשר נשארו לאחר כוויה

לאחר הכוויה, באופן מיידי, יקבל המטופל מגוון טיפולים אשר מטרתם העיקרית הינה להחזיר את הנוזלים הדרושים ולנסות לשפר את מצבו ההמודינאמי והחיסוני. יש לקחת בחשבון את את האפשרויות למנוע היווצרות צלקות.

רק לאחר יציאה מכלל סכנת חיים, ייפנו המטפלים לעזור בשיקום העור ובמניעת צלקות לעתיד. בדרך כלל, טיפול זה יכלול חבישות לחץ אשר תנסה למנוע את הריקמה הצלקתית המתפתחת או ניתוחי השתלות עור בטכניקות שונות, בכדי להשלים חסרים ואזורים פגועים.

ניתוחים אלה נעשים בטכניקות מתקדמות, אשר נוטלות פיסות עור מאזורים אחרים בגוף, או משתמשות בפיסות ער מלאכותי. ההחלטה על סוג הניתוח ואופיו, קשורים לסוג הכוויה, דרגת החומרה, מקום הפגיעה ומומחיותו של הרופא המנתח.

מעבר לכך, יקבל המטופל טיפול במשחות שונות, אשר ינסו לשפר את מראה העור ולמנוע את הזדהמותו, כך שהצלקת המתקבלת תוכל להירפא בצורה מהירה יותר.

משחות אלו מתבססות על ג'ל סיליקון או קולגן, כדוגמת משחת הקלו-קוט, מפחיתות את הסיכון להתפתחות צלקות היפרטרטופיות או קלואידיות. למרות כל הטכניקות והשיטות המודרניות לריכוכן של הצלקות, עדיין לא קיימת שיטה אשר יכולה למנוע או להעלים אותן לחלוטין. לכן על המטופל להתאים את ציפיותיו לכך שהצלקת תוכל להיראות פחות בולטת בצבעה או בגודלה, אולם סביר להניח כי תישאר קיימת.