פתופיזיולוגיה של הכוויה

הכוויות גורמות לפגיעה קשה בעור, ולעתים מגיעות גם לרקמה התת עורים ולמרכיבים אנטומיים נוספים.

על מנת להבין את הפתופיזיולוגיה של הכוויה חשוב מאוד להכיר את מבנה העור, מרכיביו השונים וצורת תפקודו, ובדרך זו להבין לעומק את התוצאות של הפגיעה בו.

העור הוא אחד המרכיבים החשובים בגוף, ותפקידו למנוע חדירת נוזלים וחומרים אחרים אל תוך חלל הגוף. העור הוא בעצם הכיסוי החיצוני של הגוף, ופגיעה בו גורמת להגברת הסיכון בחדירת גופים זרים (כמו לדוגמא מזהמים) אל תוך הגוף.

העור מורכב מ-2 שכבות:

• אפידרמיס – שכבת העור החיצונית אשר מורכבת ממספר שכבות של תאי אפיתל אשר מהווים את המחסום החיצוני של הגוף. מדובר בשכבה דקה במיוחד (כ-0.2 מ"מ), אשר אינה כוללת כלי דם או עצבים ורובה מורכב מתאים מתים. פגיעה בשכבת האפידרמיס היא פגיעה קלה בדרך כלל, המאפיינת כוויה מדרגה 1 אשר מסתיימת לרוב בנשירת שכבת האפידרמיס הפגועה וצמיחת שכבת עור חדשה.
• דרמיס – מתחת לשכבת האפידרמיס ניתן למצוא את הדרמיס – שכבה המורכבת מרקמת חיבור אשר תפקידה להעניק מוצקות וגמישות לעור. הדרמיס מורכב בעיקר מסיבי קולגן ומסיבים נוספים, אשר מקנים חוזק וגמישות לעור. בתוך שכבת הדרמיס נמצאים עצבים וכלי דם רבים, ולכן פגיעה בה (המאפיינת כוויה מדרגה 2 ומעלה) גורמת להופעת כאב.

מתחת לעור, ניתן למצוא את השכבה התת עורית, אשר מורכבת בעיקר מתאי שומן. תפקיד שכבה זו הוא להפריד בין העור לשאר מרכיבי הגוף הכוללים שרירים, עצמות ואיברים נוספים.

מנגנון הופעת הכוויה

לאחר שחום או כל גורם אחר גרם לפגיעה ברקמת העור, מופיעים מספר תהליכים המשפיעים על התפתחות הכוויה.

באופן כללי, הכוויה גורמת להרס של כל המרכיבים הפיזיולוגיים הנמצאים בשכבות העור השונות. לדוגמא, בכוויה מדרגה 2 (המערבת את הדרמיס) נפגעים כלי דם שונים ועלולה להופיע פגיעה עצבית.

לעומת זאת, בכוויה מדרגה 1 נפגע רק האפידרמיס אשר אינו בעל חשיבות פיזיולוגית משמעותית, ולכן מדובר בפגיעה קלה.

חשוב לזכור שככל שהכוויה קשה ועמוקה יותר הביטוי הקליני קשה יותר ובכוויות מדרגות גבוהות מדובר בפגיעה משמעותית במרכיבים פיזיולוגיים רבים. התהליכים החשובים המופיעים בכוויות הם:

• התחלת תהליך דלקתי – כל פגיעה ברקמת גוף גורמת להופעת תהליך דלקתי וכך גם בכוויה – הפגיעה ברקמת העור גורמת לגיוס תאי דלקת והבאתם לאזור הפגוע. התהליך הדלקתי גורם להגברת הכאב ולהופעת נפיחות, ולמרות שתאי הדלקת עוזרים בריפוי הפצע, לעתים הם גורמים דווקא להגברת תהליך ההצטלקות.
• פגיעה בכלי דם – שכבת הדרמיס עשירה בכלי דם, ופגיעה בהם גורמת למחסור באספקת דם לאזורים שונים בעור. פגיעה זו אופיינית בעיקר בכוויות קור, בהן מופיעה איסכמיה על רקע כיווץ כלי דם אך גם בכוויות המופיעות על רקע גורמים אחרים נגרמת פגיעה בכלי דם אשר גורמת לאיסכמיה. הפגיעה בכלי הדם מתבטאת בשינויים בצבע העור (מאדום ללבן ולהיפך) על פי אספקת הדם.
• פגיעה עצבית – עלולה להיגרם באופן ישיר על ידי מחולל הפגיעה או באופן עקיף כתוצאה מהאיסכמיה. הפגיעה העצבית מתבטאת ברגישות יתר וכאב רב הנגרם כתוצאה מגירוי קבוע של מערכת העצבים. בכוויות מתקדמות, העצבים באזור הפגוע נהרסים כליל, ואז דווקא אין ביטוי כאב שכן אין הולכה עצבית של כאב.

תהליך הריפוי

מספר ימים לאחר הופעת הכוויה מתחיל כבר תהליך הריפוי הכולל הגעת תאי אפיתל ורקמת חיבור אל האזור הפגוע.

חומרת הצלקת מושפעת מעומק הכוויה והתהליך הדלקתי, וברוב המקרים כוויות קשות גוררות הופעת צלקת.

ראו גם:

השתלת עור

סיבוכים אפשריים כתוצאה מכוויות