שיקום בעלי כוויות

פיזיותרפיההטיפול בכויות, במיוחד פגיעת כוויות מדרגה גבוהה, מחייבת שיקום וטיפול רב תחומי בנפגע. לרוב תהליך השיקום לאחר הפציעה יכלול תחומים כמו ריפו בעיסוק, פיזיותרפיה, התערבות פסיכולוגית, לפעמים אף עזרה של עובדים סוציאליים.

הכוויות, אשר הינן פגיעות כואבות מאד, דורשות בתחילה אשפוז בבית החולים לפרק זמן ארוך, החל ממחלקת ההתאוששות ועד מחלקת השיקום.

לרוב, הנפגע יסבול מכאבים חזקים, אובדן תיפקודי זמני, ניתוחים רבים ואובדן ימי עבודה. בנוסף לכך, הוא עלול לסבול ממראה לא אסטתי, כתלות במקום הפגיעה, וממצב נפשי רגיש עקב כך.

תהליך השיקום חייב לקחת בחשבון את הצלקות הפיסיות והנפשיות אשר נגרמות מהכוויות עצמן. הכאב הפיסי מטופל ומשוקם על ידי הרופאים האמונים על כך.

בעוד שהצלקות הנפשיות הינן מורכבות אף הרבה יותר. השיקום בתהליך הריפוי חייב להתחיל לאחר יציאתו של המטופל מכלל הסכנה המידית אליה הוא נחשף לאחר הפגיעה, ובדרך כלל יימשך לטווח הארוך.

הצלחת השיקום, תלויה במידת רצונו ועוצמת המוטיבציה המניעה את המטופל, כמו גם בהיקף הצוות המשקם ובמגוון התחומים עליהם בהם הוא יכול להתערב.

היבטי השיקום הפיסי לאחר כוויות

השיקום הפיסי חייב לקחת בחשבון את סוג הכוויה ודרגת חומרתה. הטיפול המיידי בכוויה אשר כלל, סביר להניח, חבישות לחץ וניתוחי השתלת עור, עלול להותיר צלקות. צלקות היפרטופיות הן שכיחות ונוצרות עד כחצי שנה מיום הפגיעה.

פעמים רבות, עלולות להופיע צלקות עקב ריפוי לא מספק של העור, או סוג עור בעייתי של המטופל. על הצוות המשקם לשקול שימוש באמצעי עזר שונים על מנת להפחית את מידת הצלקות, כמו למשל יריעות סיליקון או חבישות לחץ מיוחדות, על פי מראה הצלקת, גודלה ומידת הפרעתה לחיים השוטפים.

השימוש באמצעים אלה הינו ארוך מאד, ולפעמים דורש חבישה של מספר חודשים עד שנה, במשך מרבית שעות היום. השימוש ביריעות סיליקון יכול להיות מלווה בהזרקה מקומית של סטרואידים, אשר מטרתם היא להפחית את חומרת הצלקת. צלקות היפרטרופיות אלו נוטות לחלוף או להתבהר עד כדי טישטוש במהלך הזמן, בניגוד לצלקות קולאידיות, אשר הינן קבועות וקשות יותר.

ישנם טיפולים חדשניים אשר מנסים אף הם להילחם בצלקות אלו, כמו למשל טיפולי לייזר שונים. מחשבה עמוקה של הצוות בשילוב המטופל על סגנון הטיפול האפשרי וכלי העזר המתאימים, תוכל לנסות לשקם את מראה העור, ולהחזיר למטופל את ביטחונו העצמי.

היבטי השיקום הרגשי לאחר כוויות

האדם עלול לחוש חוסר אונים, מבוכה ואובדן הביטחון העצמי, דיכאון ואבל על המראה הקודם. הצוות הרב דיציפלינרי המשקם חייב להשתמש בכוחות המצויים בנפגע עצמו, ולהשתמש במוטיבציה שלו להחלים ולהשתקם. הם ינסו לגרות את המטופל, ולהדגיש בפניו את החלקים הבריאים שעוד נותרו. לפעמים, יחווה המטופל סוג של הלם פוסט טראומתי, אשר יקשה עליו לתפקד ויכפה עליו חרדה ופחד מפני העתיד. במקרים אלה, יש לאבחן את המצב הרגשי, ולנסות לפתור זאת בצעדים קטנים.

למרות שהשיקום עלול להיות תהליך ארוך, המטרה הסופית היא להחזיר את המטופל לפעילות יומיומית, כפי שהיה רגיל אליה טרם הפציעה, מבחינה פיסית ורגשית כאחד.

השיקום עצמו יכול להיעשות בשלב הראשוני בבית החולים או במחלקות ייעודיות, ובשלב מאוחר יותר כחלק מהטיפול הכולל אשר נעשה במסגרת הביתית התומכת. לכל אורך התהליך, יש לגייס את האנשים הקרובים והתומכים של הנפגע, ולקרב אותם אל ההשלכות הפיסיות והרגשיות אותם חווה המטופל. כך הם יוכלו להיות עזר כנגדו ולספק לו את התמיכה לה הוא זקוק, מחד, ולהבין את התהליכים העוברים עליו, מאידך.

ראו גם:

סיבוכים אפשריים כתוצאה מכוויה



Comments are closed.
לחצו כאן ליצירת קשר